10 שאלות עם אבישג שאר – ישוב

מראיינת: קרין לאופר דיין- קרינה

אבישג נחשבת לאחת מצלמות העיתונות והדוקו הכי מוכשרות בארץ.
היא מחזיקה קהילה ענקית שעוקבת ומחכה לעוגה שהיא תכין לכבוד שבת.
הצניעות והענווה שלה מרגשות את כל מי שפוגש אותה והיא מוצאת את השקט הפנימי כשהיא רוכבת על האופנוע הכבד שלה.

מי זאת אבישג בכמה משפטים?
אני אבישג, צלמת, בת 30.
מתעוררת כל בוקר לצד בני, האיש שלי ומודה בכל בוקר לאלוהים על החיים הטובים שהוא העניק לי ועל האפשרות ליצור בעולם הזה.

אנחנו חיים בעולם מהיר וסוציאטיבי, אם אין לנו סיפור מרגש אנחנו מחליקים הלאה…
איך יודעים שיש פה סיפור? או איך מחליטים מה לצלם? האם את מגיעה ללוקיישן עם לוח השראה מוכן?
או זורמת עם הרגע?
העולם שלי לרוב נע במהירות הרבה יותר גבוהה מזו שהעולם נע בה.
בחרתי בצילום עיתונות כמקצוע שם הכול זז הכי מהר שיכול להיות ובהתאם גם אני ופה גם סוד הקסם,
שבריר שנייה שבו הדברים מסתדרים לכדי סיפור בתוך תמונה.
בצילום עיתונות כמובן שאין מקום ללוח השראה, רק מקום למחשבה חדה ומהירה.
בצילום מגזין, יש לי יותר אפשרות לחשיבה ושיח עם המצולמים, הרבה פעמים אגיע עם רעיון אבל לרוב אוותר עליו ופשוט אזרום עם מה שהלוקיישן והאדם שמולי מאפשר ומרגיש איתו בנוח.

האם יש תמונה שצילמת שאת הכי אוהבת או מחוברת אליה ?אם כן למה?
אני חושבת שיהיה קשה לי לבחור תמונה אחת, אז אבחר את הסדרה שלי.
זו שאני מתעדת במשך 7 השנים האחרונות ועוסקת בקהילות אקולוגיות בישראל.

תמונה מתוך פרוייקט הקהילות הדוקומנטרי אותו אני מצלמת בשבע השנים האחרונות.

שאלה קצת משעממת ונדושה, אם היית יכולה לבחור אדם אחד ולצלם אותו במי היית בוחרת?
מורגן פרימן

עוגלשבת – הפרויקט האישי שלך והכל כך מרגש, איך הוא התחיל?
עוגלשבת התחילה תודות לתאונת אופנוע שעשיתי לפני עשור ומאז אני סוחבת איתי כאבים כרוניים.
כאבי הגב הרימו אותי כל הזמן מהכיסא, ואת הנחמה שלי מצאתי במטבח, מכיוון שלפעמים אני יושבת לערוך המון שעות, אני חייבת לעשות הפסקות וככה מצאתי את המקום שיציל את הגב שלי, בכל פעם הייתי קמה מכינה שכבה אחת, חוזרת לעבוד ואז קמה לשכבה השניה ופתאום יש עוגה.
לאט לאט התחלתי לשתף את העשייה הזו, תמיד ביום שישי, שכן אני אופה לכבוד שבת ובאופן פלאי לגמרי,
נוצרה קהילה ענקית שעוקבת ומחכה לעוגה שאני מכינה כל שבוע.
עם הזמן, כבר לא הספיק לי להכין רק עוגה, והיום רוב העוגות מבוססות על רעיון/חוויה שעברתי במהלך השבוע, ככה אני גם מצליחה לחבר בין העבודה שלי לתחביב של סוף השבוע.

עוגלשבת- עוגת קוביה משוקולד לבן עם נקודות שוקולד מריר

לצערי הרב אני גם מסוג הנשים שנפלו לפילטרים השזופים והמרזים בסטורי, כצלמת שמאמינה בתאורה טבעית מה דעתך בעינין? 🙂
נגעת בנקודה כואבת.
אני חושבת שהפילטרים האלה הם מכה, מכה קשה, מלבד הדימוי המעוות שהם יוצרים, הם גם גורמים לנו לשכוח איך אנחנו נראים באמת.
לא פעם יצא לי מפגש עם מצולמת שהיתה ממש בשוק מאיך שהיא נראית במצלמה שלי.
היא כבר כל כך רגילה לזווית הצילום המעוותת של הסלפי ולעיוות הנוסף של כל פילטר נוסף, שהנראות הזאת כבר התקבעה לה עד כדי כך שהיה קשה לה לזהות את עצמה מהזווית הפשוטה, זו שמצלמה תצלם אותה, שזו אגב גם הזווית שבני אדם, אנושיים, שלא מבעד למסך רואים אותה.

איך הדת משתלבת בצילום שלך? האם יש סיטואציות מנוגדות לעולם הערכים של הדת בסביבה בה את עובדת?
הדת משתלבת בעיקר באפשרות לעצור וורקהולית שכמוני, לא משנה מה, נכנסת השבת ואני עוצרת וזו ברכה גדולה בחיים שלי.
לפני שאני מגדירה את עצמי כדתיה, אני מגדירה את עצמי כבת אדם ולכן אני בוחנת תמיד האם הסיטואציה נכונה לי מהמקום האנושי, הרבה לפני המקום הדתי, המקום הדתי אולי מאפשר לי לדייק את זה, אבל קודם כל יש שם לב ונשמה וכדי שהעין תהיה בפוקוס, צריך לדאוג שאלו יהיו תמיד במקום הנכון ובכך גם יכוונו אותה.

צילום שער ל"מקור ראשון" של נועה ירון דיין ועוגלשבת שהכנתי בהשראתו

איפה את מוצאת את השקט הפנימי שלך?
כשאני על האופנוע שלי, המקום היחיד שבו אני מוצאת את עצמי (עם כל בעיות הקשב שלי) באמת מפוקסת רק על דבר אחד. וזה שקט אמיתי.

מה הוא ה"גילטי פלז'ר" שלך?
גלידה וקורנפלקס!

אני יודעת שאת מעדיפה להישאר מאחורי העדשה ובכל זאת, מה את הכי אוהבת בעצמך?
את העיניים שלי. והלוואי ואצליח לאהוב עוד. זו לגמרי תפילה גדולה.

ולסיום מהן הבחירות שלך באתר?
אני בקושי הולכת עם תיקי גב אבל ממש אוהבת אותם
וזה, חביב עלי במיוחד, ג'ינס בהיר, סניקרס, התיק הזה , ואני מסודרת.
תיק גב "גבי"

אף פעם לא הייתי בן אדם של נרות, אבל לפני כמה חודשים קיבלתי במתנה נר ממש טוב ומאז התמכרתי לרעיון,
אין על בית מואר עם ריח טוב
נר "JAPANIS GARDEN"

"מי יגיד לך לא?" בשנה האחרונה אני לומדת היטב את המשפט הזה ומנסה לאמץ אותו כמה שיותר
והוא גם מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש , לשים אותו מול העייניים, נראה לי כמו רעיון מבורך.
גלויה- "מי יגיד לך לא?"

עד גיל 19 לא לבשתי מכנסיים ,בכלל.
חוץ מפיג'מה
ומאז ועד היום אני מנסה להבין מה עובד נכון, מה נוח, מה יושב טוב
איך שהוא רוב המכנסיים שאני קונה בסוף יושבים בארון
זה נראה לי כמו זוג שאצליח למצוא בו שימוש
מכנסיים "SANNE"

וכמובן הצלחת המהממת שרכשתי ואני מתה עליה!
צלחת לעוגה

שבוע האופנה בתל אביב- דוגמנית בתוך אמבטית חלב כחלק ממיצג של מעצבת התכשיטים קרן וולף

מירי רגב בשבוע האופנה בתל אביב

בלוגים נוספים שתאהבו:

לא התעוררתי כך // רתם איזק
חדר משלי // תמר קרוון