תשע שאלות עם שי זנקו
מראיינת: קרין לאופר דיין- קרינה
מי זאת שי זנקו בכמה משפטים?
שמי שי זנקו בת 20 נולדתי וגדלתי בתל אביב ואני דוגמנית, יוצרת תוכן ומשפיענית דעת קהל בינלאומית, בשנתיים האחרונות אני מתגוררת בלונדון ועובדת בכל אירופה.
אני פה כדי לעשות שינוי בתודעה ביחס לאידיאל היופי ולהראות שאפשר אחרת.
איך בגיל 18, אורזים הכל ומחליטים לעשות קריירה בלונדון? מאיפה האומץ והביטחון העצמי לצעד כזה?
אני חושבת שזה לא עניין של גיל, אני הרגשתי מוכנה וגם בתור ילדה ונערה הייתי הרבה יותר בוגרת משאר בנות גילי , בגיל 14 פתחתי עסק של בגדי וינטג' ויד שנייה שנבע מהצורך שלי ושל הרבה בנות למצוא בגדים יפים במידה שלי, מה שהיה מאוד קשה למצוא בקניונים ובחנויות כמו זארה, קסטרו וכו', כבר אז הבנתי שיש לי אפשרות להשפיע ולתת דוגמא לבנות אחרות, אך מהר מאוד הבנתי שבארץ יהיה לי הרבה יותר קשה לפרוץ מפני שאידיאל היופי בארץ עדיין מקובע ולא מייצג את הרוב (להשיג מכנס במידה 44 זה משימה כמעט בלתי אפשרית ).
ההחלטה לעבור ללונדון נבעה מכך שהבנתי שבארץ אין לי לאן להתקדם בתעשייה מבלי שיתייחסו אליי כגימיק, הכעיס אותי שקראו לי דוגמנית שמנה וזה היה ממקום מזלזל מה שמחזיר אותי להשקה שהייתי בה – שם דיברתי עם כמה דוגמניות ואז הגיע שי אביטל וקרא לכולן לבוא וכשאני באתי הוא שאל אותי מי את והצגתי את עצמי בתור דוגמנית, הוא סרק אותי מכף רגל ועד ראש, הסתכל עלי במבט מזלזל ואמר "את ? דוגמנית ? פחחחח אין דבר כזה דוגמנית שמנה" והלך, כולם מסביב צחקו.
אני יודעת שעבדת עבור "אסוס", "ריבר איילנד" ו"זלנדו" והשיא מבחינתי זה שקיבלת את אדידס עבור ביונסה !!! איך התחושה לקבל פרויקטים כאלו ? ומה הרגשת באותו רגע? או שזה ברור לך מאליו ואת ממשיכה לפרויקט הבא..?
כמו בכל דבר ההתחלה תמיד מרגשת ומסעירה ולאט לאט מתרגלים לשמות הגדולים ואת מתחילה להציב לעצמך יעדים יותר גדולים, לעבוד באסוס כבר נהיה חלק מהשגרה שלי, כשאני מגיעה לקמפיינים כמובן שיש התרגשות גדולה אבל לרוב אני מגלה למה אני מצטלמת רק על הסט עצמו .
בואי נחזור רגע לילדות שלך, אני לדוגמא הייתי ילדה שמנמונת שכל הזמן צחקו עליה (או לפחות כך הרגשתי) ועד היום אני מטופלת על כך:) האם סבלת מדחייה חברתית?
הילדות שלי לא הייתה מזהירה במיוחד, בתור ילדה "גדולת מימדים" היה לי הרבה יותר קשה חברתית בעיקר ביסודי, הייתי ילדה מנודה והספרנית הייתה החברה הכי טובה שלי.
התקופה הכי זכורה לי היא תקופת בת המצוות שבה לרובן פשוט לא הוזמנתי ולא הרגשתי שייכת וגם כשהוזמנתי לא היה לי מה ללבוש וכשהתחיל הגיל של חברים וחברות הבנים לא לקחו אותי ברצינות וגם כשכבר היה לי חבר הוא היה מתבייש בי ומסתיר אותי כי לא הייתי כוסית מספיק בשביל להשוויץ לחבר׳ה.
איך הבית קיבל את עניין המשקל ? האם ההורים עזרו לך בסיטואציות האלה ? או שדחפו אותך לדיאטות ?
ההורים שלי תמיד תמכו בי לא משנה מה בחרתי, אמא שלי תמיד הייתה שם בשבילי גם כשלא היה לי אף אחד סביבי וגם היום היא החברה הכי טובה שלי, כשהחלטתי שאני רוצה לרדת במשקל הם לקחו אותי ל 1000 דיאטניות וכשהחלטתי שאני משלימה עם עצמי ומפסיקה עם הדיאטות לא דיברנו על זה יותר ואני חושבת זאת הדרך הכי בריאה לעשות דברים אי אפשר לעשות את זה בכוח בסופו של דבר.
אם היית צריכה לתת 3 טיפים משמעותיים לכל אישה שלא מרגישה נח עם הגוף שלה איך היא יכולה לקבל את עצמה?, מה הם היו??
1- ללמוד לקבל את מה שיש, הגוף שלך זה מה שיש לך וזה מה שילווה אותך לכל החיים, האם שווה להסתכל על הצד השלילי במקום להתמקד בטוב ?
2- לכולם תמיד יהיה מה להגיד !! תדעי לסנן את רעשי הרקע ולעשות רק מה שטוב ונכון לך .
3- אל תיתפסי לטרנדים הם דבר חולף לא תמיד מה שבאופנה מתאים לך או למבנה הגוף שלך, תלבשי דברים שגורמים לך להרגיש הכי בנוח והכי יפה .
את בסה"כ בת 20, את מצטלמת עם בגדי ים וחולצות בטן ואת כל כך יפה ושלמה עם עצמך שזה מעורר קנאה, האם את מקבלת תגובות או הערות לא מפרגנות?
תמיד לאנשים יהיה מה להגיד, כל עוד אני מסתכלת במראה ואוהבת ושלמה עם מה שיש מולי לא מעניין אותי מה אחרים חושבים ועובדה שאני עושה מזה קריירה ומתפרנסת מזה בכבוד, אם הייתי מתייחסת לכל תגובה שלילית שאני מקבלת הייתי מסתגרת בחדר ולא יוצאת, אנשים מדברים מתוך הפחד של עצמם וברגע שאת מבינה את זה את מסתכלת עליהם בחמלה ולא ההיפך.
מהו החלום הגדול שלך ? או שאולי את בכלל חיה אותו כבר עכשיו?
ביום שאני אפסיק לחלום אני מניחה שהמסע שלי יסתיים, יש לי עוד המון פסגות והרבה הישגים להשיג, אבל בהחלט אחד ההיישגים שאני רוצה להשיג זה שיכירו אותי יותר בארץ , אני עובדת מאוד קשה עם מותגים ענקיים ועם שמות מאוד גדולים ובארץ אני עדיין נחשבת גימיק כי ה"שמנופוביה" חוגגת ואני פה כדי להראות שיש גם צד אחר לדברים.
בלוגים נוספים עבורך:
