להתפרנס זאת לא מילה גסה // עמית סנדיק
"אנחנו רוצים להתפרנס מאופנה. למכור בראש מורם. זה המקצוע שלנו וזו השליחות שלנו".
כך שמעתי באופן גורף מ 6 יזמים ומעצבי אופנה ישראלים אותם פגשתי אצל קרין לאופר דיין במתחם הקסום שלה קרינה שבכפר אז"ר.
ערכנו שיח פתוח וגלוי על מה מתרחש אצלם ובתעשיית האופנה בכלל. שיתפנו בכך שכל אחד מאיתנו כבר חווה מלחמה, חווה קורונה,
אבל נראה שהשבר הפעם גדול יותר מבעבר. הסכמנו למשפט שנגע בכולנו: "הפעם האבל הפנימי שלנו כל כך גדול והוא זה שמאט את החזרה שלנו לשגרה."
הבנו שהפעם זה כנראה ייקח יותר זמן עד שנחזור לעצמינו – אבל הסכמנו שנחזור!
ולמרות הכל איפה אנחנו כעת?
מיכל מנגיסטו, בעלת המותג AKAL משתפת אותנו בכך שעבורה חודש אוקטובר הוא חודש קשה.
"באוקטובר לפני מספר שנים איבדתי ביום אחד את שני הוריי ומאז זה חודש האבל שלי. עם פרוץ המלחמה, הרגשתי שכל המדינה מצטרפת לאבל הפרטי שלי.
לי תמיד יש לב שבור ועכשיו למדינה כולה".
"אני אוהבת את מה שאני עושה, זה מה שמחזיק אותי. שבועיים ישבתי בלי יכולת לעשות כלום ורק לפני יומיים נכנסתי בפעם הראשונה לסטודיו
והדבר הראשון שעשיתי היה מפת בד אותה פרשתי על השולחן העגול שמוצב במרחב של הסטודיו.
צבעתי אותה באקספרסיביות באדום – צבע הדם, ויצרתי עליה כביכול סעודה.
לא יכולתי לעשות שום דבר אחר."
מירב לב רן, יוצרת מקיבוץ נגבה שם היא גם מתגוררת היא בעלת סטודיו לקעקועים ופירסינג.
"עם פרוץ המלחמה כמו כולם הייתי בשוק אבל התכונה הבולטת שלי היא להמציא את עצמי בכל פעם מחדש וזה גם מה שהציל אותי הפעם.
בימים כתיקונם שיטת המכירה שלי היא באירועי ומסיבות פירסינג שאני מקיימת. רק לפני חודש וחצי עשיתי מסיבת פירסינג בקיבוץ בארי.
יש לי מאיזור העוטף הרבה לקוחות וחברות. קיבלתי מהן פניות באינסטגרם, הן ביקשו שאגיע למלונות בהם הן נמצאות."
מה פגשת?
"פגשתי נשים שרוצות לחיות. שיש להן ילדים ומשפחה שבשבילם הן רוצות לחיות. הן מלאות בעצב מהתופת שעברו, אבל נראה שהן בחרו בלהמשיך ולחיות.
אחרי השלב שהוצפו בתרומות הן אמרו לי: אנחנו רוצות ויכולות לשלם. כמות התרומות שאנחנו מקבלות היא מטורפת ואנחנו מוקירות תודה,
אבל עכשיו אנחנו רוצות לחזור לחיים וחלק מהחיים זה גם היכולת לחזור ולקנות עבור עצמנו את מה שאנחנו בוחרות.
אני רואה בפעילות המכירה שלנו שליחות של החזרת העורף כולו לשיגרה. בעוד שבועיים אנחנו צריכים לשלם מע"מ.
אם לא נחזיר את עצמנו לפעילות של מכירה לא נוכל להמשיך ולתמוך באוכלוסיית המפונים."
זוהר כלב, בעלת המותג TOWTON ילדה רק לפני כשבועיים את ביתה השלישית דני.
"הלידה הייתה שבוע לאחר פרוץ המלחמה ואני מרגישה שניתנה לי זכות ללדת בתקופה הזו. אני ברת מזל להביא חיים בעת הזו".
איך מתנהל הבית עם תינוקת חדשה בעתות של מלחמה?
יש לי אחריות, האחריות שלי היא על הבית שלי. אני אמא! אני צריכה לדאוג לילדים שלי.
איך עברו הימים הראשונים?
"אני מודה שבשלב הראשוני של מתן התרומות האינסופיות הרגשתי תחושה נוראית. ביד אחת אני תורמת וביד השנייה אני יוצאת למאבק על ההישרדות של הבית שלי.
תרמנו בלי סוף בגדים. אני מודה שהרגשתי שאם אמשיך ורק אתרום העסק שלי יקרוס.
לקוחות נפלאות שלי מקיבוצי העוטף, אמרו לי שהן כל כך מעריכות את מה שאנחנו מנסים לעשות, את הרצון שלנו לתרום להן. אבל הן ביקשו שאתן להן עוד חודש.
הן מעריכות שאז ידעו מה קורה איתן. הן רוצות להתגורר במקום קבוע ולא בבית מלון. הן מבקשות להבין מה הן באמת צריכות.
זו מבחינתי הייתה האחווה הנשית שאני מחפשת. אני שומרת על הלקוחות שלי והן שומרות עלי.
הבנתי שאני בטלטלה וזה בדיוק הזמן לחשוב איך להמציא משהו חדש. ערכתי מפגש של חברות ולקוחות מהעוטף שנמצאות כעת במלונות.
הן באו אלי, שתינו יין, צחקנו וגם בכינו, מדדנו בגדים ושמחנו.
אני לא מסוגלת להיות בפוזיציה שאעביר 20% מההכנסות שלי למפונים. אם יהיה צורך בתרומה לשיקום המבנים של היישובים שנפגעו אתרום.
אני אעשה את זה בצנעה ולא במסגרת קמפיינים והתחייבויות בריש גלי.
אני רוצה למכור! וזו לא מילה גסה. אני רוצה למכור את האופנה שאני מייצרת. חזרתי לערוך קמפיינים ממונים ברשתות החברתיות.
ביום בו דני נולדה הייתה הרכישה הראשונה באתר שהגיעה אחרי הקיפאון הראשון – הרגשתי מאושרת.
אנחנו העורף החזק וככאלו אנחנו צריכים להמשיך ולהתקיים, הקיום שלי הוא עיצוב וייצור אופנה ואני לא מתביישת לדאוג לעצמי ולבית שלי."
רואי צמח, בעל המותג HEROIC אומר בעצב: "אני לבד באירוע הזה. אני עסק של בן אחד. אני והבנק הוא אומר בחיוך.
הקמתי את HEROIC ובניתי את המותג ב 10 אצבעות.
המלחמה תפסה אותי בדיוק בזמן בו תכננתי להשקיע עוד קצת בצמיחה של המותג. האירוע הזה שיתק אותי.
אני חווה קונפליקט. מחד אין לי תחושה של אי נוחות ברצון ובצורך שלי למכור, אבל הלקוחות אומרות לי שהן לא רואות כרגע סיבה לרכוש בגדים.
אני מגיע מידי יום לחנות. הלקוחות עדיין לא מגיעות. אני מודה! אני לגמרי עסוק באיך אני שורד את התקופה הזו.
בדרך לכאן חשבתי, שמחר תחילת החודש ואדרש לשלם את ההוצאות השוטפות ולא ברור לי איך.
איך עובד האתר?
אני מעצב מכנסיים. זה מוצר שלא נמכר בקלות באינטרנט. זה דורש מדידה והתאמה ובכלל הלקוחות שלי רוצות אותי.
את הייעוץ האישי שלי, אני חלק מהמותג.
קרין לאופר דיין בעלת סטודיו KARINA היא יזמית ובשונה משאר המשתתפים היא אינה יצרנית אומרת: "אני יוצרת תמהיל של מותגים לטובת הנשים שמגיעות לכאן.
אני וגם בן הזוג שלי עצמאיים. שנינו מצאנו את עצמנו מדוכאים ומשותקים מהמצב. חייתי בהתקף חרדה אחד גדול, על הילדים ששם והילדים שלי.
ימים שלמים הייתי עסוקה בהלקאה עצמית שאני מתעסקת בזוטות וזה לא לגיטימי כעת לעסוק בלמכור אופנה.
אני מודה שהתעשתי על עצמי וחזרתי לערוך קמפיינים שיווקיים ברשתות החברתיות. אני משתדלת להתאים את הקמפיינים במלל ובצילומים בהתאם לתקופה,
אבל סיימתי להתבייש, הפסקתי להתנצל שאני מתעסקת באופנה ובבגדים".
"לצד אלו אני כבר בדבר הבא! אני מסוג האנשים שאם אין לי תוכניות לעתיד אני לא מתקיימת. זה מה שנותן לי כח.
נכון לעכשיו נקבע כבר תאריך בו אקיים את היריד הבא שלי ואני עסוקה בכל מה שכרוך בכך."
אמילי יחזקאל, בעלת המותג EMILI מעצבת ויוצרת תיקים ואביזרים מעור. "בנוסף על תיקים אני גם מייצרת גם ספרי תהילים ותפילין.
אחרי שבועיים של שיתוק קיבלתי בקשה לתרומה של ספרי תהילים קטנים אותם אני מעצבת מאז ומתמיד. ייצרתי באופן מיידי מאות.
הם הועברו לחיילים בדרום ומאותו הרגע הגיעו הזמנות לפריטים נוספים.
לצערי לא יכולתי לקבל אותן כי היו חסרים לי אביזרים שלא ניתן כרגע להשיג אבל הרגשתי תזוזה."
האם נדרשת תמיכה ממשלתית לתעשיית האופנה?
"לא בטוחה". אומרת מיכל מנגיסטו. מה שנדרש מאיתנו כעת זו אחדות של התעשייה כולה. כל מה שתקף למדינה ולאזרחיה תקף גם אצלינו– יחד ננצח!
מדינה שאין בה ייצור מקומי היא מדינה ללא עתיד. אנחנו אחראים בין השאר להמשיך את העיצוב והייצור של האופנה.
בואו נחליט שבחנוכה הקרוב אנחנו כבר אחרי. איפה אתם בדצמבר 2023?
מירב לב רן אומרת: "מבחינתי בדצמבר 23 אני בשיא הפעילות, אחרי נסיעות לחו"ל שבהן אמכור ליהודים וישראלים ששוהים שם ומשם אביא כסף הביתה".
זוהר כלב אומרת שהיא מקווה שבדצמבר כולנו נהיה במקום טוב יותר ומוסיפה: "כשאמא שלי נפטרה לא האמנתי שהחיים יכולים להמשיך אחרי, לא יכולתי לחייך ולשמוח.
החיים הוכיחו לי אחרת. אני בטוחה שכך יהיה גם הפעם."
רואי צמח מעריך שבדצמבר הוא יתעסק בדרופים של קולקציית החורף שלו. "ייתכן שאתאים כמויות לצריכה אבל בוודאות אהיה כאן! חד משמעית בישראל. זה הבית שלי."
קרין לאופר דיין מעידה על עצמה שבדצמבר היא כבר תעוף גבוה! "יש לי תוכניות עבודה ואני אממש אותן.
אני בטוחה שאהיה כבר בלוקיישן החדש של קרינה ובפרוייקטים הבאים."
אמילי יחזקאל אומרת: "16 שנה אני מייצרת אביזרים מעור. השנים הוכיחו לי שמכל נפילה קמנו והפכנו חזקים יותר ובדצמבר כשניפגש כאן שוב,
אני מאמינה שנהיה במקום חדש. כמי שמחוברת לעולמות הדת והתורה המשפט-
"וכאשר יענו כן ירבה וכן יפרוץ" תקף גם הפעם וזה יקרה.
בלוגים נוספים שתאהבו:
