9 שאלות עם גל בן זאב
מראיינת: קרין לאופר דיין
מי זאת גל בן זאב בכמה משפטים?
אישה, אמא לכרמל ואופק, צלמת, יזמת, מרצה, בעלת סטודיו להפקות צילום בתחום הקולינאריה והלייף סטייל.
חדה, מהירה ומתולתלת 🙂
אני אוהבת לטרוף את החיים ולתרגם אותם לתוכן ויזואלי שמספר סיפור.
איך בונים שפה ויזואלית למותג? יש עקרונות מנחים או שזו אינטואיציה?
כדי לענות על השאלה הזו אני אסביר ששפה ויזואלית של מותג היא בעצם החתימה שלו.
ויזואליה שתאפיין ותבדל אותו משאר המותגים. שתייצר תוכן עם ערך מוסף לקהל.
שפה שתדבר באותה אחידות וערכים בפלטפורמות השונות: אתר, רשתות חברתיות ועולם הפרינט.
העקרונות המנחים שיצרתי לאורך השנים כמו צבעוניות, סוג תוכן וסגנון, טכניקות ויזואליות, נולדו מתוך מחקר.
אני מזהה מגמות וטרנדים ומבצעת התאמות לשינויים שקורים לנו בזכות הטכנולוגיה המתקדמת.
ולגבי האינטואיציה התשובה היא- כן! הרבה מאוד אינטואיציה.
אני מאמינה גדולה בהקשבה לתחושות בטן.
סמארטפון או מצלמה מקצועית?
למה לבחור אם אפשר גם וגם!
אני עובדת עם שניהם במקביל גם מצלמה וגם סמארטפון ומתאימה לצרכים וסוג התוכן שאני צריכה להפיק.
מהו צילום/ וידאו טוב לדעתך?
קודם כל תוכן שמספר לנו סיפור. שמביא נקודת מבט אחרת. שגורם לחמשת החושים שלנו לפעול.
גם אחרי שנתקדם ממנו נמשיך לחשוב עליו. משהו מזה נשאר והולך איתנו. זה הסימן בעיני.
פילטרים- אני משוגעת על הפילטרים שמורידים לי את הקמטים למרות שאני יודעת שאני לא באמת נראית כך זה עדיין מרגיש לי אמיתי,
האם לדעתך תמונה עם פילטרים עדיין "עובדת"?
בעולם הצילום המקצועי אף פעם לא תתקלי בחומר גלם שלא עבר עיבוד.
כל צילום/וידאו או תוכן ויזאולי אחר שאנחנו מייצרים עובר מהמצלמה/ מהסמארטפון לעריכה ועיבוד ברמת הצבע, אור, קונטרסט, ריטושים וכו׳.
אני דוגלת בגישה הטבעית. כלומר הסט והתוכן צריך להראות מושלם, אמיתי ומדויק כבר בזמן הצילום.
אחר כך זה עובר עיבוד ועריכה שגורמים לו להראות מטוב מאוד למצויין ועדיין נשמור על התחושה הטבעית מבלי לפגוע בה.
כשאת מרצה לסטודנטים שלך (חוג לתקשורת צילומית/מכללת הדסה י"ם) מה הטיפ הכי חשוב למי שנמצא בתחילת דרכו?
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שאני אומרת בכל תחילת סמסטר זה קודם כל תהיו אנשים טובים.
יחסי האנוש שלכם זה מה שיוצר שפע.
אתם יכולים להיות הכי מוכשרים בעולם אבל אם לא יהיה לכם יחסי אנוש טובים, זה לא שווה שום דבר.
מעבר לזה תתמסרו לתהליך, תבואו עם תשוקה, סקרנות, רצון ללמוד ולגלות עולמות חדשים.
את בדייט, מסעדה שווה, התאורה מושלמת הכל עובד כמו שאת אוהבת, צלחת מטורפת מגיעה לשולחן, את מיד תוציאי מצלמה?
האם יש הפרדה בין החיים המקצועיים לאישיים? והאם זה אפשרי בכלל?…
אני אחלק את התשובה שלי לשתיים :
להיות צלמת בעיני זה היכולות להתבונן בדברים, לראות את האור, לתפוס את הרגע ולרוב קשה מאוד לעשות הפרדה.
אם אראה משהו שמדליק לי את העיניים אני אמצא את עצמי שולפת את הסמארטפון/מצלמה ומתעדת את זה מבלי לחשוב פעמיים.
עם זאת… אני משתדלת בזמן הפנוי שלי להנות מהרגע, להיות ברגע מבלי לחוש צורך לתעד אותו כל הזמן.
כאישה עצמאית ויזמית אני יודעת שתמיד יש חששות ופחדים, מה הפחד הכי גדול שלך כיזמית?
אני משתדלת לא להיות מונעת מפחד. פחד הוא דבר מקפיא, משתק שלא באמת תורם למשהו.
לרוב אנחנו דואגים למשהו שאולי יקרה בעתיד. אבל אין לנו שליטה עליו.
כשאני נכנסת למצב פחד- אני מנסה להבין מאיפה הוא מגיע, לרוב זה יושב על הפחד מלהיכשל.
כשאני מפרקת אותו אני מבינה שאני לא יכולה להיכשל.
הרעיון או המוצר יכולים להיכשל, אבל לא אני.
את כל היום בסטים מטורפים של אוכל מפתה. מה הגילטי פלז'ר שלך?
בימים של ההפקות אני בקושי אוכלת כי העיניים שלי שבעות מלראות את השפע של האוכל. לא סתם אומרים ״לאכול עם העיניים״ ועדיין…
תמיד תמצאי אותי מנשנשת על הסט ולוקחת ביסים כחלק מהאותנטיות של הדברים.
אני מרגישה ברת מזל שנפלה בחלקי ההזדמנות לעבוד עם מיטב השפים בארץ, ספקים ויצרנים מובילים וחדשניים בתחום הקולינריה.
להתבונן בתהליך העבודה ולטעום מיצירותיהם.
המאכל הלאומי שלי הוא ללא ספק- סביצ׳ה על כל גווניו וסוגיו, ואיך אפשר בלי פחמימות- מתוקות ומלוחות.
ולסיום מה הן הבחירות שלך באתר:
קל- הכל!!!!
רק אם את מכריחה אותי אגיד:
בלוגים נוספים שתאהבו:
